בעלי חיים - ציוד ומזון
נושא המאמר: חשיבות עיקורים וסירוסים של בעלי חיים
נושא המאמר: עזרה ראשונה לבעלי חיים
מאת: דר' תומר ויינגרם שמור מאמר למועדפים
עזרה ראשונה לבעלי חיים
מטרת המידע המסופק במאמר זה הינו לאפשר מתן טיפול ראשוני בבעל החיים ואינו בא כתחליף לבדיקה ע"י וטרינר. המידע יאפשר לכם להקטין את הסיבוכים העתידיים מן הפגיעה של בעל החיים ולעיתים לאפשר החלמה מהירה יותר.
חשוב לזכור כי כאשר לבעל החיים כואב או כאשר הוא מפוחד יתכן והתנהגותו תשתנה ומחתול נחמד או כלב חביב הוא יכול להפוך לחיה נשכנית ושורטת. לכן במידת הצורך השתמשו במחסום, במגבת או בכפפות עבות בכדי להעביר את בעל החיים לכלוב נשיאה בו הוא מוגן ובמקביל אינו יכול לפגוע בכם. חשוב לא להילחץ ולנסות להרגיע את בעל החיים במידת האפשר. אם החיה מובלת בשכיבה ואינה מסוגלת להיעמד, מומלץ להניח את החיה מעט באלכסון כאשר הראש מוטה מטה בכדי להפחית אפשרות של חנק. רק במידה וידוע כי הפגיעה הינה בראש בלבד מומלץ להטות את הראש מעט מעל הגוף בכדי לנסות להפחית בצקת מוחית.
זכרו – המטרה החשובה ביותר במתן עזרה ראשונה וטיפול רפואי היא "לא לגרום נזק" כך שאם אינכם בטוחים מה עליכם לעשות התייעצו עם וטרינר.
אין לנסות לטפל בתרופות הקיימות בבית. חלק גדול מן התרופות (כגון אקמול) רעיל ביותר לחיות המחמד.
פצעים, חתכים ודימומים שטחיים – בד"כ נובעים מפגיעה בשל חפצים חדים כגון מתכות או שברי זכוכית. ניתן לנסות לעצור את הדימום ע"י לחץ ישיר של מספר דקות על האזור הפגוע. ניתן להשתמש בגזה יעודית או כל בד נקי זמין. לא מומלץ לנסות לחבוש עצמאית את האיבר הפגוע או להשתמש בחוסם עורקים מחשש לפגיעה באספקת הדם לאיבר. רק במידה ונראה דימום משמעותי שיכול לסכן חיים, מרגל או זנב, שאינו עוצר לאחר לחץ של מספר דקות ניתן לקשור מעליו חסם עורקים או תחבושת לחץ. יש לדעת כי פעולה זו מונעת אספקת דם לאיבר ויכולה להביא למוות של הגפה או הזנב ולכן יש לבצעה בחוסר ברירה בלבד ולהגיע במהירות לוטרינר.
פצעים שטחיים ניתן לחטא במעט פולידין או נוזל חיטוי בתנאי שניתן למנוע מבעל החיים ללקק את האזור. ככלל, יש למנוע מבעל החיים ללקק פצעים מחשש להחדרת חיידקים ופגיעה בהחלמת האזור.
במקרה ובעל החיים נפגע בתאונת דרכים או בנפילה מגובה יש להביאו מייד לוטרינר גם אם נראים רק פצעים שטחיים. במקרים אלו יכולים להיות דימומים פנימיים או פגיעות פנימיות שאותן יכול לאתר רק הוטרינר. דוגמא למקרה שכזה ניתן לקרוא כאן
פצעי נשיכה – בדומה לפציעות "רגילות" יש לשמור על האזור נקי ולנסות לעצור דימומים אשר נראים לעין. חשוב לדעת כי במקרים רבים של נשיכות ניתן לראות רק את החור בעור ולא את הפגיעות הפנימיות ולכן חשוב להביא את בעל החיים לוטרינר להערכה האם אכן קיימות פגיעות פנימיות. כמו כן פצעי נשיכה מזדהמים במהירות בחיידקים הנמצאים בפי בעל החיים ולכן חשוב הטיפול האנטיביוטי. במקרה חמור בו יש פצעים בחלל בית החזה ניתן לשמוע לעיתים שאיבת אוויר בזמן שהכלב נושם. מקרה זה מהווה מצב חירום מאחר והצטברות האוויר בבית החזה תמנע מן הכלב לנפח את הריאות ולנשום כראוי. במצב זה ניתן להשתמש בתחבושת עם וזלין אשר מונחת ישירות על העור ויש להגיע מהר ככל האפשר לוטרינר.
הרעלות – במידה ובעל החיים אכל חומר הידוע או חשוד כרעל יש להגיע מיידית לוטרינר לגרימת הקאה. אם גרימת ההקאה מבוצעת עד שעות בודדות מהבליעה קיים סיכוי להקטנה משמעותית של הרעלה. ניתן אמנם לגרום הקאה עם חומרים ביתיים אך במקרה זה קיימת סכנה של שאיפת ההקאה לדרכי הנשימה והחמרת המצב ולכן אנו לא ממליצים על ביצוע הדבר. חשוב לדעת שיש חומרים בייתיים אשר יכולים לגרום להרעלה בחיות המחמד. חומרים אלו כוללים: שוקולד, שום, בצל, ענבים, צימוקים, חומרי ניקוי ותרופות שונות כגון אקמול. במידה ובעל החיים מקיא בעצמו את החומר החשוד כרעל מומלץ לאסוף את תוכן ההקאה (עם כפפות, בכדי למנוע פגיעה בכם) ולהביאו לוטרינר. לעיתים הדבר יכול לעזור בזיהוי הרעל ולאפשר טיפול מהיר.
עוויתות – עוויתות הן פרכוסים או רעידות בלתי נשלטות בהן בד"כ בעל החיים נשכב על צידו ואינו בהכרה. לעיתים נראית השתנה או מתן צואה בזמן ההתקף. הגורמים לעוויתות הן רבים החל מהרעלות שונות, טראומה, אפילפסיה מכת חום או מצבים מולדים. באם ניתן, מומלץ לנסות למדוד את משך העווית ואת מרווח הזמן בין העוויתות ולמסור מידע זה לוטרינר. במקרי פרכוסים יש להגיע לוטרינר מאחר ועווית מתמשכת פוגעת במוח ומסכנת את חיי בעל החיים. בזמן התקף לא ניתן לעזור לבעל החיים וחשוב לנסות למנוע ממנו לפגוע בעצמו (להרחיק חפצים חדים וכו') אך לא מומלץ לנסות לרסנו או לתפוס אותו מחשש לפגיעה באדם המטפל. ניתן להחשיך את האזור בו נמצא בעל החיים ולאפשר התאוששות קלה יותר מן ההתקף. עוד מידע על אפילפסיה ועוויתות ניתן למצוא כאן.
כוויות – במקרי כוויות קטנות בלבד ניתן לנסות לשטוף את האזור במים קרירים ולנקותו (אין להניח קרח ישירות על העור). במידת הצורך ניתן להשתמש במשחת סילברול. במקרי כוויות נרחבות יש להגיע לוטרינר.
הקאות – הקאות בבעלי חיים יכולות להגרם מגורמים רבים החל מבליעת גופים זרים, מזון מקולקל, החלפת מזון, מחלות סיסטמיות, דלקות במערכת העיכול וגורמים רבים אחרים. במידה ומדובר בהקאות בודדות ובעל החיים נראה עירני ובריא ניתן לנסות למנוע ממנו מזון ומים למספר שעות ואז בהדרגה להתחיל בכמויות קטנות של מים ומזון קל עיכול (כגון אורז מבושל או קוטג'). במידה ואין חזרתיות של ההקאות ניתן להחזיר את בעל החיים למזון הרגיל בהדרגה על פני יומיים. במקרה של הקאות מרובות בזמן קצר יכול בעל החיים להתייבש ולכן לעיתים זקוק למתן נוזלים תוך ורידי או תת עורי. במקרי הקאות מרובות ללא הפסקה, בחשד לבליעת גוף זר או הקאות המלוות במצב כללי מידרדר של הכלב יש להגיע לוטרינר לאבחון הגורם הראשוני של ההקאות.
שלשולים – כמו להקאות, גם לשלשולים גורמים רבים בבעלי חיים. במידה ומדובר בשלשול קל, חד פעמי שאינו דמי, בד"כ המצב חולף לבד ואינו מצריך טיפול. יש לעודד את הכלב לשתות בכדי למנוע התייבשות. אין לנסות לטפל בתרופות בייתיות כגון אימודיום. שלשולים חמורים או דמיים דורשים טיפול וטרינרי ולעיתים טיפול בנוזלים למניעת התייבשות.
גוף זר בעין – במידה ועולה חשד כי קיים גוף זר בעינו של הכלב או החתול ניתן בזהירות להפריד את העפעפיים באמצעות האגודל והעצבע המורה. במידה ונראה גוף זר ניתן לנסות להוציאו בעדינות או לשטוף אותו החוצה בעזרת מים. אם הגוף נראה תקוע אין למשוך אותו! יש להגיע מיד לוטרינר. בכדי למנוע נזק נוסף חשוב שלא לאפשר לבעל החיים לחכך את עינו בקירות או לגרד אותה. במידת הצורך ניתן לאלתר קולר אליזבטני (קולר "אהיל") מקרטון או פלסטיק, אשר ימנע מהכלב לחכך את עינו או לחבוש את רגלי הכלב בגרביים מרופדים, עד להגעה לוטרינר.
מכת חום – מצב זה נפוץ בעיקר בקיץ (מן הסתם) ובעיקר בבעלי חיים שמנים או בעלי אף פחוס (כגון בולדוגים או בוקסרים). הדבר יכול להתרחש גם בימים שאינם בהכרח חמים במיוחד, אם בעל החיים היה בפעילות גופנית מוגברת מהרגיל. בעל חיים שנפגע ממכת חום בד"כ ישכב על צידו ולא יהיה מסוגל לעמוד ולעיתים יראו רוק צמיגי או קצף מהפה. בחשד למכת חום יש להעביר את בעל החיים למקום מוצל וניתן לנסות לקררו באמצעות מים או מגבת רטובה (יש להשתמש במי ברז ולא מים קרים). ניתן גם למרוח אלכוהול על הבטן והגפיים (בתנאי שבעל החיים אינו מלקק אותו) ולהשתמש במאוורר להגברת האידוי. אם החיה בהכרה ניתן להציע לה מעט מים קרים לשתיה. אין להשאיר את החיה ללא השגחה ויש להגיע מיידית לוטרינר להמשך טיפול מאחר וזהו מצב מסכן חיים אשר יכול להביא לקריסת מערכות הגוף.
הכשת נחש – במקרה זה אין לנסות למצוץ את הארס או לבצע חסימת עורקים. במרבית המקרים ההכשה היא באזור הפנים ואז הסכנה היא שהנפיחות הנגרמת מן ההכשה תגרום לחסימת דרכי הנשימה. הטיפול העיקרי הוא הרגעת בעל החיים, מניעת פעילות מיותרת וקירור האזור במידת האפשר עד ההגעה לוטרינר.
www.vvc.co.il
נושא המאמר: עזרה ראשונה לבעלי חיים
מאת: דר' תומר ויינגרם שמור מאמר למועדפים
עזרה ראשונה לבעלי חיים
מטרת המידע המסופק במאמר זה הינו לאפשר מתן טיפול ראשוני בבעל החיים ואינו בא כתחליף לבדיקה ע"י וטרינר. המידע יאפשר לכם להקטין את הסיבוכים העתידיים מן הפגיעה של בעל החיים ולעיתים לאפשר החלמה מהירה יותר.
חשוב לזכור כי כאשר לבעל החיים כואב או כאשר הוא מפוחד יתכן והתנהגותו תשתנה ומחתול נחמד או כלב חביב הוא יכול להפוך לחיה נשכנית ושורטת. לכן במידת הצורך השתמשו במחסום, במגבת או בכפפות עבות בכדי להעביר את בעל החיים לכלוב נשיאה בו הוא מוגן ובמקביל אינו יכול לפגוע בכם. חשוב לא להילחץ ולנסות להרגיע את בעל החיים במידת האפשר. אם החיה מובלת בשכיבה ואינה מסוגלת להיעמד, מומלץ להניח את החיה מעט באלכסון כאשר הראש מוטה מטה בכדי להפחית אפשרות של חנק. רק במידה וידוע כי הפגיעה הינה בראש בלבד מומלץ להטות את הראש מעט מעל הגוף בכדי לנסות להפחית בצקת מוחית.
זכרו – המטרה החשובה ביותר במתן עזרה ראשונה וטיפול רפואי היא "לא לגרום נזק" כך שאם אינכם בטוחים מה עליכם לעשות התייעצו עם וטרינר.
אין לנסות לטפל בתרופות הקיימות בבית. חלק גדול מן התרופות (כגון אקמול) רעיל ביותר לחיות המחמד.
פצעים, חתכים ודימומים שטחיים – בד"כ נובעים מפגיעה בשל חפצים חדים כגון מתכות או שברי זכוכית. ניתן לנסות לעצור את הדימום ע"י לחץ ישיר של מספר דקות על האזור הפגוע. ניתן להשתמש בגזה יעודית או כל בד נקי זמין. לא מומלץ לנסות לחבוש עצמאית את האיבר הפגוע או להשתמש בחוסם עורקים מחשש לפגיעה באספקת הדם לאיבר. רק במידה ונראה דימום משמעותי שיכול לסכן חיים, מרגל או זנב, שאינו עוצר לאחר לחץ של מספר דקות ניתן לקשור מעליו חסם עורקים או תחבושת לחץ. יש לדעת כי פעולה זו מונעת אספקת דם לאיבר ויכולה להביא למוות של הגפה או הזנב ולכן יש לבצעה בחוסר ברירה בלבד ולהגיע במהירות לוטרינר.
פצעים שטחיים ניתן לחטא במעט פולידין או נוזל חיטוי בתנאי שניתן למנוע מבעל החיים ללקק את האזור. ככלל, יש למנוע מבעל החיים ללקק פצעים מחשש להחדרת חיידקים ופגיעה בהחלמת האזור.
במקרה ובעל החיים נפגע בתאונת דרכים או בנפילה מגובה יש להביאו מייד לוטרינר גם אם נראים רק פצעים שטחיים. במקרים אלו יכולים להיות דימומים פנימיים או פגיעות פנימיות שאותן יכול לאתר רק הוטרינר. דוגמא למקרה שכזה ניתן לקרוא כאן
פצעי נשיכה – בדומה לפציעות "רגילות" יש לשמור על האזור נקי ולנסות לעצור דימומים אשר נראים לעין. חשוב לדעת כי במקרים רבים של נשיכות ניתן לראות רק את החור בעור ולא את הפגיעות הפנימיות ולכן חשוב להביא את בעל החיים לוטרינר להערכה האם אכן קיימות פגיעות פנימיות. כמו כן פצעי נשיכה מזדהמים במהירות בחיידקים הנמצאים בפי בעל החיים ולכן חשוב הטיפול האנטיביוטי. במקרה חמור בו יש פצעים בחלל בית החזה ניתן לשמוע לעיתים שאיבת אוויר בזמן שהכלב נושם. מקרה זה מהווה מצב חירום מאחר והצטברות האוויר בבית החזה תמנע מן הכלב לנפח את הריאות ולנשום כראוי. במצב זה ניתן להשתמש בתחבושת עם וזלין אשר מונחת ישירות על העור ויש להגיע מהר ככל האפשר לוטרינר.
הרעלות – במידה ובעל החיים אכל חומר הידוע או חשוד כרעל יש להגיע מיידית לוטרינר לגרימת הקאה. אם גרימת ההקאה מבוצעת עד שעות בודדות מהבליעה קיים סיכוי להקטנה משמעותית של הרעלה. ניתן אמנם לגרום הקאה עם חומרים ביתיים אך במקרה זה קיימת סכנה של שאיפת ההקאה לדרכי הנשימה והחמרת המצב ולכן אנו לא ממליצים על ביצוע הדבר. חשוב לדעת שיש חומרים בייתיים אשר יכולים לגרום להרעלה בחיות המחמד. חומרים אלו כוללים: שוקולד, שום, בצל, ענבים, צימוקים, חומרי ניקוי ותרופות שונות כגון אקמול. במידה ובעל החיים מקיא בעצמו את החומר החשוד כרעל מומלץ לאסוף את תוכן ההקאה (עם כפפות, בכדי למנוע פגיעה בכם) ולהביאו לוטרינר. לעיתים הדבר יכול לעזור בזיהוי הרעל ולאפשר טיפול מהיר.
עוויתות – עוויתות הן פרכוסים או רעידות בלתי נשלטות בהן בד"כ בעל החיים נשכב על צידו ואינו בהכרה. לעיתים נראית השתנה או מתן צואה בזמן ההתקף. הגורמים לעוויתות הן רבים החל מהרעלות שונות, טראומה, אפילפסיה מכת חום או מצבים מולדים. באם ניתן, מומלץ לנסות למדוד את משך העווית ואת מרווח הזמן בין העוויתות ולמסור מידע זה לוטרינר. במקרי פרכוסים יש להגיע לוטרינר מאחר ועווית מתמשכת פוגעת במוח ומסכנת את חיי בעל החיים. בזמן התקף לא ניתן לעזור לבעל החיים וחשוב לנסות למנוע ממנו לפגוע בעצמו (להרחיק חפצים חדים וכו') אך לא מומלץ לנסות לרסנו או לתפוס אותו מחשש לפגיעה באדם המטפל. ניתן להחשיך את האזור בו נמצא בעל החיים ולאפשר התאוששות קלה יותר מן ההתקף. עוד מידע על אפילפסיה ועוויתות ניתן למצוא כאן.
כוויות – במקרי כוויות קטנות בלבד ניתן לנסות לשטוף את האזור במים קרירים ולנקותו (אין להניח קרח ישירות על העור). במידת הצורך ניתן להשתמש במשחת סילברול. במקרי כוויות נרחבות יש להגיע לוטרינר.
הקאות – הקאות בבעלי חיים יכולות להגרם מגורמים רבים החל מבליעת גופים זרים, מזון מקולקל, החלפת מזון, מחלות סיסטמיות, דלקות במערכת העיכול וגורמים רבים אחרים. במידה ומדובר בהקאות בודדות ובעל החיים נראה עירני ובריא ניתן לנסות למנוע ממנו מזון ומים למספר שעות ואז בהדרגה להתחיל בכמויות קטנות של מים ומזון קל עיכול (כגון אורז מבושל או קוטג'). במידה ואין חזרתיות של ההקאות ניתן להחזיר את בעל החיים למזון הרגיל בהדרגה על פני יומיים. במקרה של הקאות מרובות בזמן קצר יכול בעל החיים להתייבש ולכן לעיתים זקוק למתן נוזלים תוך ורידי או תת עורי. במקרי הקאות מרובות ללא הפסקה, בחשד לבליעת גוף זר או הקאות המלוות במצב כללי מידרדר של הכלב יש להגיע לוטרינר לאבחון הגורם הראשוני של ההקאות.
שלשולים – כמו להקאות, גם לשלשולים גורמים רבים בבעלי חיים. במידה ומדובר בשלשול קל, חד פעמי שאינו דמי, בד"כ המצב חולף לבד ואינו מצריך טיפול. יש לעודד את הכלב לשתות בכדי למנוע התייבשות. אין לנסות לטפל בתרופות בייתיות כגון אימודיום. שלשולים חמורים או דמיים דורשים טיפול וטרינרי ולעיתים טיפול בנוזלים למניעת התייבשות.
גוף זר בעין – במידה ועולה חשד כי קיים גוף זר בעינו של הכלב או החתול ניתן בזהירות להפריד את העפעפיים באמצעות האגודל והעצבע המורה. במידה ונראה גוף זר ניתן לנסות להוציאו בעדינות או לשטוף אותו החוצה בעזרת מים. אם הגוף נראה תקוע אין למשוך אותו! יש להגיע מיד לוטרינר. בכדי למנוע נזק נוסף חשוב שלא לאפשר לבעל החיים לחכך את עינו בקירות או לגרד אותה. במידת הצורך ניתן לאלתר קולר אליזבטני (קולר "אהיל") מקרטון או פלסטיק, אשר ימנע מהכלב לחכך את עינו או לחבוש את רגלי הכלב בגרביים מרופדים, עד להגעה לוטרינר.
מכת חום – מצב זה נפוץ בעיקר בקיץ (מן הסתם) ובעיקר בבעלי חיים שמנים או בעלי אף פחוס (כגון בולדוגים או בוקסרים). הדבר יכול להתרחש גם בימים שאינם בהכרח חמים במיוחד, אם בעל החיים היה בפעילות גופנית מוגברת מהרגיל. בעל חיים שנפגע ממכת חום בד"כ ישכב על צידו ולא יהיה מסוגל לעמוד ולעיתים יראו רוק צמיגי או קצף מהפה. בחשד למכת חום יש להעביר את בעל החיים למקום מוצל וניתן לנסות לקררו באמצעות מים או מגבת רטובה (יש להשתמש במי ברז ולא מים קרים). ניתן גם למרוח אלכוהול על הבטן והגפיים (בתנאי שבעל החיים אינו מלקק אותו) ולהשתמש במאוורר להגברת האידוי. אם החיה בהכרה ניתן להציע לה מעט מים קרים לשתיה. אין להשאיר את החיה ללא השגחה ויש להגיע מיידית לוטרינר להמשך טיפול מאחר וזהו מצב מסכן חיים אשר יכול להביא לקריסת מערכות הגוף.
הכשת נחש – במקרה זה אין לנסות למצוץ את הארס או לבצע חסימת עורקים. במרבית המקרים ההכשה היא באזור הפנים ואז הסכנה היא שהנפיחות הנגרמת מן ההכשה תגרום לחסימת דרכי הנשימה. הטיפול העיקרי הוא הרגעת בעל החיים, מניעת פעילות מיותרת וקירור האזור במידת האפשר עד ההגעה לוטרינר.
מאת: בית החיות של חגית שמור מאמר למועדפים
חשיבות עיקורים וסירוסים של בעלי-חיים
[email protected]
למען בריאות בעל-החיים שברשותך, ולמניעת סבלם של אלפי בעלי-חיים הננטשים מדי חודש, ברצוני להביא לידיעתך מידע, אשר אני תקווה כי יתרום להגברת המודעות שלך לצורך החשוב ביותר בעיקור ובסירוס בעל-החיים שברשותך. מהו עיקור נקבות/ סירוס זכרים ? תהליך בו מסירים חלק מאיברי הרבייה של חיות המחמד. ניתוח קצר המתבצע בהרדמה כללית, והחיה חוזרת לתיפקוד מלא תוך כ- 24 שעות. העיקור/ סירוס מומלצים לפני הגעת החיה לבגרות מינית או לייחום ראשון – מגיל 5 חודשים ! מדוע לעקר / לסרס ? חיי חיות מעוקרות / מסורסות הינם ארוכים ובריאים יותר ! - התהליך מהווה רפואה מונעת : עיקור - הסבירות לגידולים סרטניים בעתיד היא כמעט אפסית, לא תהיינה הפלות, לא יהיו סיבוכים בהריון המסכנים את חיי החיה, לא תתפתח דלקת רחם העלולה להיות קטלנית, אין הריון בלתי רצוי, הסבירות לגידולי עטין כמעט אפסית, לא יהיה צורך בזריקות למניעת ייחום הגורמות לדלקות רחם ולמחלות סרטניות. סירוס - מפחית מקרי סרטן האשכים, הערמונית והרקטום, מונע בעיות פרוסטטה ומערכת העיכול – בעיות המופיעות בגיל מבוגר כאשר קשה הרבה יותר לטפל בהן. בעיקר קיימים גידולי בלוטת הערמונית בגיל מבוגר - הבלוטה גדלה בעידוד של הטסטוסטרון - ההורמון
הזכרי. הגידולים האלה נפוצים הרבה יותר מאצל בני אדם, גורמים לקושי בהוצאת שתן וצואה, ולפעמים גם לחסימות, לגרורות באברים חיוניים, או בסיבוכים כתוצאה מהגדילה של הגידול.
- שיפור התנהגות – התהליך מרגיע את החיה והופך אותה לבעלת מזג נוח כלפי אנשים וחיות כאחד: עיקור - מונע התנהגות עצבנית של הנקבה המופיעה בעת הייחום, מונע משיכת זכרים בעת טיול מחוץ לבית. סירוס - הזכרים לא מסמנים טריטוריה בכל מקום ע"י השתנה, התוקפנות יורדת ככל שהסירוס נעשה בגיל צעיר יותר וכך הסבירות לנשיכות ע"י הכלב, או תקיפות כלבים אחרים את הכלב ואת בני-האדם – יורדת מאד. סיכויי זכר מסורס להיות קורבן לתקיפות קטנים במידה משמעותית ! זכרים מסורסים אינם נוטים לברוח בחיפוש אחר נקבה מיוחמת. - כלב/ה מעוקרת/מסורס מקבלים הנחה של 50% באגרת חיסון הכלבת המשולמת לעירייה. השפעה על אופי ובריאות החיה , תופעות לוואי - אופי החיה איננו משתנה כתוצאה מהעיקור / סירוס. - לעתים, החיה נוטה להשמין – ניתן בנקל לשמור על משקלה ע"י מזון דיאטטי הנמכר בכל חנות. - העיקור איננו פוגע ואיננו מונע מהחיה הנאה כלשהי – החיה איננה מודעת לשום צורך להמליט או להתרבות. הכלבה איננה "צריכה לחוות את ההנאה לפחות פעם אחת" - העיקור איננו גורם לשום חסך או לתיסכול אצל החיה. - ככל שבעל החיים צעיר יותר, תופעות הלוואי פוחתות, רמת הסיכון שבניתוח (המוגדר כשיגרתי) פחותה בהרבה מאצל בעל-חיים מבוגר יותר וההחלמה קלה ומהירה יותר. - ככל שהתהליך מבוצע מוקדם יותר, כך גדלים הסיכויים למנוע את המחלות והסרטן. צער בעלי חיים בישראל קיים ביקוש לחיות מחמד הנמוך בהרבה מההיצע . למרות זאת, נולדים אלפי בעלי-חיים, אשר אינם מוצאים בתים מאמצים, ננטשים ברחוב לחיי סבל, ומורדמים למוות. גם אם אתם תדאגו לבתים מאמצים לגורים של חיית-המחמד שלכם, עדיין אין ביכולתכם להבטיח כי בתים אלו יחזיקו בגורים לנצח ולא ינטשו אותם, ואין ביכולתכם להבטיח שגורים אלו לא יגדלו דור נוסף, אשר רק יגדיל את בעיית פיצוץ האוכלוסין של חיות מחמד בארץ.
אנא, קחו אחריות על חיית המחמד שלכם – הביאו אותה לעיקור / סירוס, ובכך תשפרו את איכות חיי החיה שלכם ושל כל הכלבים והחתולים בארץ !
נושא המאמר: דיקור סיני בחיות מחמד - דיקור סיני בבעלי חיים - רפואה משלימה בחיות מחמד
מאת: ד"ר דיוויד אלבז שמור מאמר למועדפים
דיקור סיני בחיות מחמד - דיקור סיני בבעלי חיים - רפואה משלימה בחיות מחמד
בתור מי שהיה מטפל מוסמך ברפואה סינית לפני שהתחיל ללמוד וטרינריה, לא היה קשה במיוחד לשכנע אותי שדיקור סיני עובד גם על בעלי חיים, אבל רק אחרי שראיתי כלב משותק ברגליו האחוריות וחוזר ללכת אחרי 4 טיפולים בדיקור סיני הבנתי עד כמה שיטה זו בעלת פוטנציאל ריפוי אצל ידידינו על ארבע. דיקור כאלמנט טיפולי ברפואת בעלי חיים קיים מזה אלפי שנים. התיעוד הראשון בהיסטוריה מקורו בהודו לפני כ-3000 שנה שם טיפלו בפילים בשיטת דיקור עתיקה, אך מי שנחשב כאבי הדיקור הוטרינרי הוא Shun Yang מסין אשר חי בשנת 480 לפנה"ס. הדיקור הסיני התחיל לקבל חשיפה רחבה במערב לאחר ביקורו של ניקסון בסין בתחילת שנות ה-70 כאשר במהלך הביקור שלו, חבר במשלחת שלו עבר שם ניתוח שבו השתמשו בשיטת דיקור כתחליף להרדמה כללית. בעקבות כך הרפואה הסינית הפכה למאוד פופולארית בארה"ב ובעולם כאשר גם ברפואה הוטרינרית התחילו לאט לאט לשלב את הדיקור הסיני בהצלחה מרובה. כדי להבין כיצד פועל הדיקור הסיני, חשוב להבין איך פועלת התיאוריה של הרפואה הסינית העומדת מאחוריו. כמו כן יש לזכור שהדיקור הסיני הוא רק אלמנט טיפולי אחד במסגרת השיטות הטיפוליות של הרפואה הסינית הכוללת בין השאר צמחי מרפא, מוקסה (שריפה של צמח הלענה), טווינא (פיזיוטרפיה סינית), אקופרסורה, תזונה ונשימה נכונים. מטרת המטפל ברפואה הסינית היא לגלות את מקור חוסר האיזון באנרגיית החיים (צ'י) ולטפל בסיבות הסביבתיות והפנימיות לבעיה זו. דרך ההסתכלות על הפציינט שונה מאוד מדרך ההסתכלות המערבית, ובמקום לחפש את הגורם הספציפי לסימפטום מסויים בגוף החיה, המטפל אוסף אליו מכלול של סימפטומים ומסתכל עליהם ועל המטופל כאחד. בעזרת הדיקור המטפל מפעיל נקודות מסויימות בהן רמת האנרגיה מצטברת, נקודות אלו נמצאות על מסלולי אנרגיה הנקראים מרידיאנים ובעזרתם ניתן להשפיע על האיברים הפנימיים ועל המסלול עצמו. שיטות האבחון ברפואה הסינית שונות מהשיטות המקובלות ברפואה הוטרינרית המערבית. תחילה המטפל יתבונן בבעל החיים כדי לנסות להבחין חוסר איזון/סימטריות במבנה הגוף. בעזרת ההתבוננות המטפל יכול גם להעריך את רמת האנרגיה הכללית של הפציינט וכמובן בעיות נוספות כגון חוסר שקט, מגבלות תנועה, כאבים, שינויים בעור, הפרשות וצבע עיניים. לאחר מכן המטפל יגש לתשאול הבעלים תוך כדי ירידה לפרטים שיראו לכם לא רלוונטים לפעמים, כגון "האם הכלב שלך אוהב לשתות מים קרים או פושרים", הפרטים הללו חשובים מאוד כדי להגיע לאבחנה מדוייקת של המצב. לאחר התשאול המטפל יגש לבדיקה פיזית של הפציינט תוך כדי לחיצה על נקודות על מרידיאנים אשר מבטאות את האנרגיה באיברים השונים. המטפל יעזר גם בחוש הריח כדי לגלות אופי של הפרשות ופצעים על העור. השלב האחרון באבחון הוא לקיחת דופק והתבוננות בלשון, שתי שיטות ייחודיות לרפואה הסינית. ישנם 28 איכויות דופק ואינפורמציה רבה מהצורה/צבע/חיפוי של הלשון אשר תורמים לתמונה הכללית של מצב המטופל. אחרי אסיפת המידע במלואו ניתן להגדיר את עקרונות הטיפול ולבחור בנקודות הדיקור אשר יחזירו את המטופל לאיזון. כאשר הרפואה המערבית באה לטפל במחלה מסויימת, היא תמיד תשתמש באותה התרופה לכל המטופלים, הטיפול בסכרת למשל תמיד יהיה אינסולין. בעיניים של הרפואה הסינית מחלה מסויימת יכולה להגיע ממקומות שונים ובהיותה ממקור אתילוגי שונה גם הטיפול בה לא יהיה אותו הדבר אצל פציינטים שונים. אותה הסכרת למשל יכולה לנבוע מחוסר באנרגיה של הטחול, אשר אחראי לניצול נכון של האנרגיה מהמזון, או לחליפין בגלל חוסר ביאנג הכליות, אשר אחראי לחימום והנעת הנוזלים בגוף ובנוסף גם לחמם את מערכת העיכול לתפקוד אופטימלי. עקרונות הטיפול ונקודות הדיקור אשר נבחר לבעיות אלו שונות לחלוטין כיוון שמקור המחלה הוא אחר למרות הסמפטומים הדומים. כלבים בד"כ לא מראים התנגדות לטיפול במחטים. לפעמים אפשר להבחין בחוסר נוחות מסויימת בעת החדרת המחט, אך לאחר מספר דקות וכאשר האנדורפינים מתחילים להשתחרר בגוף (אחת הפעולות המתרחשות בעקבות דיקור) הכלב הופך למאוד רגוע, לעיטים עד כדי נימנום. בחתולים המצב שונה אם כי רובם יתרגלו לדיקור בסופו של דבר. באופן כללי חתולים נוטים "להשתולל" יותר בזמן החדרת המחטים ולכן דרוש אדם בנוסף למדקר אשר יחזיק וירסן את החתול בזמן הטיפול(למשל הבעלים). המחטים בהם משתמש המדקר עשויות מפלדה סטרילית והן חד פעמיות. גודל המחטים תלוי באיזור בגוף ובגודל החיה. בכלבים בגודל בינוני ומעלה נשתמש במחטים באורך 2.5 ס"מ באזור הגב, החזה והבטן ובמחטים באורך 1.3 ס"מ לאזורי הפנים וקצוות הגפיים. בכלבים קטנים יותר ובגורים נשתמש במחטים קצרות יותר בהתאמה. בחתולים נשתמש בעיקר במחטי "סרין" היפניות שהן המחטים העדינות ביותר. לאחר החדרת המחטים הפציינט יאלץ להמתין בסבלנות כ-15 עד 20 דקות עד להשגת האפקט המקסימלי של הטיפול. במקרים מאוד קיצוניים למטופל ינתן טישטוש כדי לאפשר את המשך הטיפול (בעלי חיים אגרסיבים במיוחד). ישנן טכניקות דיקור רבות שבהן המטפל יכול להשתמש בהתאם לבעל החיים ובהתאם לאופי המחלה. בבעלי חיים רגישים מדיי המטפל יכול לבחור בשיטת האקופרסורה (לחיצה על נקודות דיקור) או שיטת הלייזר בנקודות דיקור. להשגת אפקט אינטנסיבי יותר המדקר ישתמש בשיטת האלקטרואקופונקטורה (חיבור אלקטרודות וסטימולצית המחטים ע"י חשמל) או שיטת האקווה-פונקטורה (הזרקת מים או תמיסות סטריליות לנקודות דיקור). כדי להשיג אפקט של חימום נבחר לרוב להוסיף טיפול של מוקסה מעל נקודות הדיקור. כיצד המטפל בוחר את הנקודות? לאחר האבחון המטפל יכול לבחור עקרון טיפולי ע"פ "8 העקרונות" או ע"פ "5 האלמנטים" (גישות טיפול שונות). לאחר בחירת מספר נקודות לפי אחת השיטות, המטפל יכול להוסיף נקודות באיזור הבעיה, נקודות דיסטאליות (מרוחקות מהאיזור הבעייתי) וכן נקודות אסוסיציה של האיברים החולים (נקודות לאורך הגב). רוב הוטרינרים העוסקים היום בדיקור סיני משתמשים בנקודות בהיבט מערבי, כאשר הם בוחרים נקודות דיקור לטיפעל במחלה ספציפית, למשל נקודה כמו 36ST כטיפול גסטריטיס מכל אתיולוגיה. גישה זו פופולארית במערב, והיא נותנת תוצאות יפות, אך טיפול ובחירת נקודות לפי עקרונות הרפואה הסינית יעיל יותר ומשיג תוצאות טובות יותר. אם כך, באילו מקרים הדיקור הסיני יכול להועיל לחיות מחמד? במקרים מסויימים הפניה לטיפול שכזה תגיע בתור מוצא אחרון אחרי שהבעלים ניסו את כל הטיפולים האפשריים, אך כמובן שהרפואה הסינית יכולה להיות גם האופציה הראשונה במגוון מחלות. יעילות הדיקור הסיני הוכחה פעם אחר פעם הן ברפואה ההומנית והן בטיפול בבעלי חיים, לפעמים בתור טיפול תומך לצד טיפול בתרופות (למשל הוכח שדיקור מעצים את פעילות האנטיביוטיקה בדלקות אוזניים בכלבים), ולפעמים בתור טיפול בפני עצמו למגוון בעיות שהרפואה הקונבנציונלית לא צלחה בהן. מבין המחלות בהם ניתן לטפל בעזרת דיקור נמצא מחלות לב, מחלות נשימתיות, מחלות עור, מחלות מערכת הרביה, מחלות מערכת חיסון, מחלות דרכי עיכול, מחלות מערכת העצבים, מחלות כאב ושרירים, מחלות כליות ודרכי שתן, מחלות אוזניים ועיניים ועוד מספר רב של מחלות אחרות. הצלחת הטיפול תלויה בכמה אלמנטים, כשהחשוב שבהם הוא התמדה. בניגוד למה שנהוג לחשוב הדיקור הסיני לא תמיד פועל במהירות של אופטלגין וצריך לתת לו זמן עד שמתחילים לראות תוצאות. מספר הטיפולים הדרושים לאבחנה בשיפור המצב נע בדרך כלל בין 4 עד 8 טיפולים, אם זאת אין זה נדיר כלל לראות שיפור ניכר כבר אחרי הטיפול הראשון. תדירות הטיפולים תלויה באופי הבעיה, בד"כ אמליץ על 2-3 טיפולים בשבוע למצב אקוטי, לבעיות כרוניות פעם בשבוע-שבועיים. גם לאחר פתרון הבעיה הסימפטומים עלולים לחזור אחרי תקופה, במקרים כאלה יהיה צורך לחזור לטיפול "תחזוקה" פעם בכמה חודשים. נפלאות הדיקור הסיני כבשו גם את ישראל בשנים האחרונות וכהמשך טבעי מגיע גם למרפאות הוטרינריות כאשר פשטותו והיותו נטול תופעות לוואי נותן לנו המטפלים ולכם הבעלים את הבטחון והרצון להשתמש בו ללא היסוס. הסינים משתמשים בשיטה זו כבר אלפי שנים, המדע התאהב בשיטה למרות חוסר יכולתו להסביר את מנגנון הפעילות שלה ושביעות הרצון מהתוצאות בקרב המטופלים הוא חסר תקדים. מיליארד סינים לא טועים!
